"אמנות ולמידה, אמנות הלמידה"
יוזמה חינוכית חדשה יוצאת לדרך: "אמנות ולמידה, אמנות הלמידה".
איך היא נולדה?
הימים ימי קיץ 2014, אני עומדת להתחיל את השנה השביעית שלי כמנהלת בית ספר "ארלוזורוב", ומקבלת הזמנה להצטרף לתכנית "מפרש" של קרן לאוטמן. בדקתי, שאלתי התייעצתי, והחלטתי להצטרף למה שמוגדר כ"חממה ליוזמות חינוכיות".
במהלך השנה הראשונה בתכנית, לקחתי חלק בימי לימוד ובסדנאות רבות בנושא יזמות חינוכית. התכנית מעודדת מנהלים לחלום וגם לממש את החלומות, כל אחד בהתאם לצרכים הבית ספריים שלו ולחלומותיו האישיים כמנהל.
במקביל, הוקם בבית הספר "צוות מפרש בית ספרי", בו לוקחים חלק מספר אנשי צוות מובילים: אני, מנהלת בית הספר, סמדר סגנית המנהלת, חמדי היועצת, מירה, רכזת החינוך הלשוני, אילנה רכזת האמנויות, מירב רכזת החינוך המיוחד ושלומית רכזת החינוך החברתי.
בנוסף, רן כץ, מנחה מטעם מפרש מלווה אותי ואת הצוות שלנו.
בשלב הראשון של התהליך, התבקשנו לאתר את הצורך.
המוטו שלנו בארלוזורוב הוא "לראות כל עץ בתוך היער", לראות כל תלמיד כיחיד ומיוחד, עם כישוריו, צרכיו ואופיו היחודי לו.
יחד עם חבריי לצוות מפרש, ניתחנו את תמונת המצב של בית הספר: תוצאות מבחני מיצ"ב בנושא אקלים חינוכי ושאלוני אח"ם, הבודקים גם הם אקלים חינוכי מיטבי, מעלים תמונה טובה מאד ויציבה, של תלמידים השמחים להגיע לבית הספר, מדווחים על יחס של כבוד מצד המורים, מרגישים שלמורים יש ציפיות גבוהות מהם ,תומכים בהם, מאפשרים להם להתפתח, ו ... גם לו יכלו לא היו מחליפים את בית הספר באחר.
תמונה זו חוזרת על עצמה בעקביות שנה אחרי שנה. במונחים שלנו, זה אומר שאנו מצליחים לראות כל עץ בתוך היער בתחום החברתי - ערכי.
החלום שלנו, הוא שגם בתחום הלימודי תלמידינו יגיעו עם עיניים בורקות, וידווחו על שביעות רצון דומה לזו שבתחום החברתי ערכי, שגם בתחום הלימודי נצליח לראות כל עץ ביער הגדול.
ניתחנו את מאפייני הפעילות החברתית ערכית בבית הספר. הבנו שבתחום זה תלמידינו מובילים, יוזמים, אנו נותנים להם לנהל את היוזמות שהם מציעים וגם את אלו שהצוות הגה.
הם לוקחים אחריות על תהליכים רחבים ומשמעותיים, ומבצעים אותם מההתחלה ועד הסוף. הדוגמא הבולטת ביותר, ההפסקות המעשירות, בהן תלמידים מלמדים תלמידים אחרים במהלך ההפסקה. יוזמה זו, שנולדה כמהלך של הנהלת בית הספר, הפכה מהר מאד לפרוייקט של התלמידים בכל ההיבטים: הם הגישו מועמדות להקמת תחנה, ערכו רשימות ציוד ומשאבים נדרשים, ארגנו אותם, חילקו אותם, ניהלו את עצמם, לפני, במהלך ובתום ההפסקות, עד לפרט האחרון. תלמידי ההפסקות המעשירות עסקו אפילו ביחצנות של הפרויקט, קיבלו אורחים מבתי ספר אחרים שבאו להתרשם, ואף לקחו חלק במהלך עירוני בו לימדו מנהלים אחרים את תחומי התמחותם.
אז איך ניתן להעתיק את ההצלחה מהתחום החברתי לתחום הלימודי? על זה אספר בפוסט הבא...
